האומן נ' עומר גפני בע"מ

פסק דין

במחצית שנת 2009 תוקנו במוסך התובעת מספר כלי רכב של החברה הנתבעת.

הנתבעת שילמה לתובעת את עלות תיקון שני כלי הרכב הראשונים על פי חשבוניות שהוציאה התובעת.

הרכב השלישי, שברולט תוקן ביולי 2009, התובעת הוציאה חשבונית על סך 8000 ₪ והסכימה להמתין עד שהנתבעת תקבל פיצוי מחברת הביטוח שלה, אך גם לאחר שהנתבעת קיבלה את הפיצוי, סירבה לשלם לתובעת את מלוא הסכום המופיע בחשבונית.

הנתבעת טוענת בכתב ההגנה כי המכוניות שלה הופנו למשרד התובעת ע"י בעל המוסך קובי שם מתקנת הנתבעת את מכוניותיה באופן שגרתי, וסוכם כי הנתבעת תשלם לתובעת על פי הערכת השמאי של חברת הביטוח, כולל השתתפות עצמית של בעל הפוליסה, כיוון שמדובר בתיקונים קלים וזולים, שניתן היה אולי לתקנם בעלות זולה יותר במוסך אחר.

אין מחלוקת כי אומנם מוסכם כי החשבוניות תהיינה מתאימות להערכת שמאי, אך התובעת טוענת כי להערכה הזו יש להוסיף את סכום המע"מ שהיא משלמת לשלטונות.

עוד מוסכם על התובעת כי הבטיחה לנתבע וכפי שגם כתוב על מסמך חשבונית, כי קיזזה לנתבע כסף על חשבון כינון, ועל השתתפות עצמית לגביה הובטחה הנחה.

בבית המשפט טוענת התובעת כי הובטחה הנחה בגובה מחצית מההשתתפות העצמית.

עבור השברולט שילמה חברת הביטוח לנתבע 6865 ₪, סכום שאיננו כולל מע"מ, ויחד עם מע"מ, 16.5% בזמנו, החשבון הוא 7997.72 ₪.

מהסכום שנקבע לתשלום קוזזו כמובן כינון והשתתפות עצמית כאשר ההשתתפות הינה בגובה 2209 ₪.

הנני מקבלת את טענת התובעת כי אין עליה לספוג את תשלום המע"מ ולא כך סוכם עם הנתבע, מה גם שהאחרון, כחברה בע"מ, מתקזז על מע"מ.

הנני קובעת כי על התובעת לעמוד בהבטחתה מראש לנתבע ולהשתתף איתו במחצית ההשתתפות העצמית כולל כינון ובמקרה זה מדובר על סכום של 1185 ₪.

לסכום זה יש להוסיף 400 ₪ חוב בו מודה התובעת.

הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך 6415 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מספטמבר 2009 ועד ליום הפירעון, ועוד 100 ₪ הוצאות בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום הפירעון.

ניתן היום, כ"ו תשרי תשע"א, 04 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: